הגישה הפנומנולוגית לתרפיה באמונות - סיכום

סיכום המאמרים - הגישה הפנומנולוגית באמנות

לסיכום: במאמר זה פתחתי בשאלה האם באומנות היא אמצעי לקידום הדיאלוג הוורבלי בטיפול או שהיא עצמה מהווה גורם טיפולי היוצר חוויה המתקנת/ המשנה את תפיסותיו וחוויותיו של האדם ביחס לעצמו ולסביבתו. סקרתי את מקורותיה של הגישה הפנומנולוגית לתרפיה באומנות שינקה את תפיסותיה מתוך הפילוסופיה והפסיכולוגיה ההומניסטית, הגשטלט והאקזיסטנציאליסטית, לעיתים תוך השוואה לגישות פסיכולוגיות אחרות (פסיכואנליטיות וביהביוריסטיות) .

לאחר מכן פרטתי את עיקרי התפיסה של תרפיה באומנות לפי הגישה הפנומנולוגית . דרכי העובדה , ה Setting הטיפולי, דרכי ההתבוננות , ההבנה וההתערבות של המטפל הפנומנולוגי.

מתוך ההסבר והדוגמאות ניתן לראות כי האומנות עצמה מהווה כלי רב עוצמה לשינויי אצל המטופל. החוויות החומריות , המסע לגילוי האובייקטים בעבודת המטופל הם למעשה המסע לגילוי עצמו. יצירתיותו,התנסות בחוויות חדשות שלא העז קודם לכן, מפגש עם החלקים האותנטיים שנדחקו , התמודדות עם תסכול וחיפוש דרך החומרים את השביל האישי... וההנאה שבגילוי ומציאת הפתרונות הסובייקטיביים של כל מטופל עבור עצמו. הדיאלוג עם הלא מודע בשפת האומנות הסימבולית, דרך השיקוף של ה"פנומנה" / התופעה , ההכלה וההתערבות המעודנת דרך חומרי האומנות מהווים כולם יחד חלק מהגורמים המרפאים בתרפיה באומנות.

לסיום – במאמר זה ניסתי לחשוף תרפיסטים ואנשי מקצוע מתחומים דומים לכוחה המרפא של האומנות. כמו שנאמר:
"תמונה שווה אלף מילים".