הגישה הפנומנולוגית

מקורותיה הפילוסופים

מקור המילה פנומנולוגיה היא : Phenomenon =תופעה , Logos =לוגיקה, הגיון.
הכוונה היא לתופעה שאנו תופסים בחושינו ובמוחנו כמו ראיה, שמיעה... אך גם החלומות , רגשות וזיכרונות. ההתבוננות הפנומנולוגית מבוססת על חקר ושיום של תופעות הנגלות לעין (לחושים) ושההכרה יכולה לתפוס אותן בכאן ועכשיו. הגישה הפנומנולוגית דוגלת בהתבוננות בחוויה כפי שהיא נתפסת על ידי החושים והסובייקט, התבוננות בחוויה הסובייקטיבית של האדם.

מקורותיה של תפיסה זו באפלטון שטען שהמציאות האובייקטיבית לא נגישה לנו. בסיפרו "המדינה" מתאר ב"משל המערה"  אסירים שנכלאו במערה מגיל רך והם רואים רק את הצלליות של האירועים שמחוץ למערה, הם מאמינים כי זו המציאות ומפתחים שלל תיאוריות ואמונות על הצללים.   אחד האסירים בורח, יוצא מהמערה ומגלה שהיו בחשיכה וכי המציאות שונה לחלוטין ממה שתפס עד כה, האסיר חוזר למערה לספר לחבריו את שגילה על נפלאות העולם שמחוץ למערה ולשחררם, אך הם מסרבים להאמין לו , חושבים שהוא השתגע ולועגים לו , הוא אומנם יוצא מדעתו בשל חוסר אמונם בו אך גם יודע שאם ישחררם יהרגו אותו כי הוא מערער על אמנותיהם. כלומר: האמת על פי אפלטון לא ידועה לנו , יש הנחות ותיאוריות שאנו בונים לעצמנו כפרטים או כחברה מתוך החוויה החושית  והפרשנות שלנו אותה.

במאה העשרים הוסיף הוסרל לפנומנולוגיה משמעות נוספת בטיעון כי רק דבר אחד ודאי לגבי האדם וזה היותו מודע למודעותו, המודעות היא תמיד לגבי משהו קיים. לא יתכן שדבר קיים לעצמו כמין תודעה שאין לה מושא. בדומה לדקארט שטען "אני חושב משמע אני קיים". הוסרל פיתח שיטה מחקרית לניתוח שיטתי של התודעה ומושאיה ושמה : "השיטה הפנומנולוגית".  זו אומצה אחר כך על ידי הפסיכולוגיה.

פסיכולוגיה פנומנולוגית

לפי הגישה הפנומנולוגית האדם אינו מונע על ידי כוחות שמחוץ לשליטתו אלא יש לו שליטה בחייו. הוא חופשי לבחור ולהציב לעצמו מטרות  ולכן הוא גם אחראי לבחירותיו. הוא אומנם לא שולט על המטען הגנטי עימו הוא נולד או באיזו משפחה וחברה יגדל, השליטה והחופש הם ביחס לתגובותיו כלפי העולם , הוא יכול לבחור באיזו דרך להגיב לחוויות שחווה, עולמו מורכב ממכלול הוליסטי/ שלם של חוויותיו ותגובותיו הסובייקטיביות (כל אדם מגיב באופן שונה לסיטואציה זהה).

הפנומנולוגים מתנגדים לתפיסות הדטרמיניסטית של התיאוריה הפסיכואנליטית לפיהן העבר מכתיב את ההווה.  אלא רואים באדם בעל כוח ,שליטה ,בחירה ואחריות, העבר והעתיד רלוונטיים רק ביחס להווה. למשל:אם המטפל מנסה  לעזור למטופל לעבוד ולעבד תפיסות עולם "שיקריות" שאימץ לעצמו כהגנה מפני חרדה, הוא ינסה לסייע למטופל להכיר בהן כדי שיוכל לבחור לעצמו תפיסות חדשות ולחיות חיים אותנטים יותר בכאן ועכשיו. שיוכל לפעול מתוך בחירה ואותנטיות ולא מתוך הגנות וחרדות. הפנומנולוגים טוענים כי השינוי הוא לא במבנה נפשי פנימי היפותטי (כגון: פתרון הקונפליקט האדיפאלי)אלא בעיקר בדרכי התפיסה שלו את עצמו ובדרכי התקשורת והפעולה שלו בסביבתו.

הפנומנולוגים מסכימים עם הפסיכואנליטיים שיש להסיר את הסימפטומים על ידי הבנת המשמעות והסיבה שהן נוצרו ,(בניגוד לבהוויוריסטים ששואפים להסרת הסימפטומים ללא חקירה של מקורותיהם).       הפנומנולוגים גם מסכימים עם הפסיכואנליטיים בדבר הצורך בהשלמה עם מה שלא ניתן לשינוי, קונפליקטים קיומים (הצורך לבחור, התמודדות מול נורמות חברתיות ...).  כאשר המטופל מנסה להתכחש לאספקטים אלו של החיים יש לסייע לו לבחור באופן מודע האם להתמודד עימם או להתכחש להם. יש לברר מהו הדבר שהמטופל לא רוצה להכיר בו? לפתוח? לראות את האמת הקיומית והאותנטית.מה שהפסיכואנליטיים  רואים כהגנות פסיכוטיות ונוירוטיות רואה הגישה הפנומנולוגית  כמחסומים מפני אותנטיות, חרדה קיומית מפני הבדידות, ריקנות ,חוסר משמעות ומוות.