תרפיה באומנות, מה היא?

תרפיה באומנות הינה טיפול רגשי

תרפיה באומנות הינה טיפול רגשי דרך יצירה אומנותית שצמחה מתוך הפסיכולוגיה.
מקורותיה באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה.לשם טיפול בנפגעי הטראומה הרבים היה צורך רב באנשי מקצוע טיפוליים.אנשי הטיפול ראו כי האומנות עוזרת לנפגעי טראומה להתגבר על הפגיעה הנפשית שלהם.
בעקבות זאת החלו לפתח את התרפיה באומנות וכיום היא נלמדת ונחקרת כתחום טיפול עצמאי באקדמיה.

התרפיה באומנות שמה דגש על התקשורת הבלתי מילולית ולכן מתאימה מגוון רחב של אוכלוסיות ונפוצה מאוד בקרב עבודה רגשית עם ילדים, לילדים השפה היצירתית נגישה וטבעית ביותר. האומנות מאפשרת נגיעה בתכנים שלעיתים מילים אינן מסוגלות להביען. הדגש בתרפיה באומנות הוא על התהליך של היצירה והחוויה שהמטופל פוגש בזמן יצירה ( גילוי, הנאה, פורקן, תסכול, פתרון בעיות ועוד...) ולא על התוצר, לכן אין צורך בכישרון מיוחד או מניסיון קודם.

במהלך הטיפול המטופל פוגש את עולמו הפנימי, לומד להכירו ולקבלו. לשנות את שהוא לא אוהב בעצמו ולהשלים אם מה שלא ניתן לשינוי. הטיפול מאפשר צמיחה נפשית ועוזר להתמודד עם קשיים בין אישיים וסביבתים. בטיפול אין הכוונה ישירה מה לעשות,המטופל הוא שיוצר מתוך עולמו הפנימי והמטפל מלווה ומשוחח איתו על דרך יצירה ותכניה. לעיתים יציע המטפל חומרים מסוימים או טכניקות עבודה מסוימות כדי לאפשר למטופל לפגוש חלקים שטרם פגש או להתמקד בנושא מסוים ולהבינו יותר לעומק.

תהליך השינוי נעשה בשני מישורים:היצירתי וחוויתי, והוורבלי הכולל הבנות קוגניטיביות.


האומנות מאפשרת עבודה בכמה רבדים:

-אבחון בעיות רגשיות וחברתיות. המטפל לומד על הדימוי העצמי של האדם ויחסיו עם סביבתו, למשל: אם ילד מצייר אוזניים גדולות מאוד יתכן ויש לו בעיית שמיעה, או חשדנות בסובבים אותו וחוסר אמון בהם , או שהוא רוצה שקולו ישמע אך חש שלא שומעים אותו, או שהוא מעדיף לא לשמוע דברים שקורים סביבו (אבחון הוא תהליך מתמשך ונלמד מקצועית שנים רבות).

-טיפול בבעיות שהתגלו בעזרת חומרי האומנות ושיחה. בעזרת התרפיה באומנות אפשר לחוות חוויות רגשיות חדשות שמטופלים לא העזו להתנסות בהם בעצמם, זאת בזכות המסגרת הטיפולית המגוננת , מכילה ומאפשרת התנסויות חדשות, למשל: מטופלת עם אובססיה לניקיון וצורך לשטוף ידיים כל הזמן שהעזה להתנסות בעבודה בחמר. תחילה עבדה רק עם כלי פיסול ולא העזה לגעת בחמר בידייה ,אחר כך נגעה בקצות האצבעות ושטפה מיד, אט אט החלה להסתגל ללכלוך על ידייה ועל השולחן והצליחה ליצור באופן יותר חופשי ללא דאגה ללכלוך שעל ידייה, התנסות זו השפיעה גם על חייה האישיים , גם בחיי היום יום היא החלה להיות יותר גמישה ,פחות אובססיבית לגבי ניקיון, מסוגלת לשאת לכלוך.

-בעזרת התרפיה באומנות ניתן להגיע למודעות גבוהה יותר של נושאים שהיו בלא מודע של המטופל וכך לאפשר לו להיות ער לרגשותיו העמוקים, דפוסי התנהגותו והתמודדותו עם סביבתו. למשל: מטופל שלא היה מודע לכך שהוא תמיד מצייר את עצמו בנפרד ובמרחק קטן משאר בני משפחתו. כאשר דיברנו על כך החל להיות מודע לתחושת הבדידות שלו בבית והעצב שחש עקב כך והמודעות הייתה תחילתו של השינוי .

-התרפיה באומנות מאפשרת פורקן ושחרור(קתרזיס) של רגשות. כשהמטופל חש רגשות קשים ולא מרשה לעצמו או לא יכול לפרוק אותם במציאות היום יומית. למשל: מטופלת שחשה כעס רב על בנות מכיתתה יכלה דרך האומנות לפרוק את התסכול והכעס שחשה כלפיהן בכך שעשתה בובות פלסטלינה בדמותן והכתה ומעכה אותן לאחר שסיימה. היא עשתה זאת בהנאה רבה וחשה שחרור מהכעס שהיה עצור בה, אותו לא יכלה להביא לידי ביטוי במציאות החיצונית.

חדר הטיפול באומנות-חדר הטיפול באומנות כולל בדרך כלל לוח ציור,מגוון רחב של חומרי אומנות, שולחן עבודה, ופינת ישיבה להתבוננות ושיחה. אצל מטפלים שונים יהיו תוספות שונות לפי תחומי ההתמחות וחתך הגילאים שאיתם עובדים, למשל: ארגז חול טיפולי, תיאטרון בובות , בית בובות.
חדר הטיפול מהווה כמו מעבדה לחיים , אפשר להתנסות בו בתנאים מטיבים ובטוחים בחוויות שונות ולאחר מכן ליישמם גם למציאות היום יומית.
הטיפול הוא כמו חממה המאפשרת לצמח לגדול בתנאי חממה כדי להתחזק ולהיות מסוגל להתמודד אחר כך אם תנאי שטח קשים יותר במציאות.


לכן חשובה מאוד הקביעות והקצביות של הטיפול,נהוג להיפגש פעם או פעמיים בשבוע ביום ושעה קבועים, בחדר קבוע מוכר שלא חלים בו שינויים .כל אלה ועוד מהווים גבולות ברורים, בטוחים ומכילים הנותנים למטופל את הביטחון להתנסות ולפגוש רגשות עמוקים הקיימים בתוכו.

מקצועית המטפל-המטפל באומנות הינו אדם בעל תואר ראשון בתחום פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, חינוך או אומנות (והשלמות של פסיכולוגיה),ושהמשיך ללימודי תעודה או תואר שני בתרפיה באומנות.

בעבר הונפקו לאנשי הטיפול רישיון של משרד הבריאות לאחר בדיקה קפדנית היכן קיבל את הכשרתו. כיום התרפיה באומנות עברה אקדמיזציה ונלמדת כתואר שני לכל דבר. על כל מטפל לעבור תקופת סטאז' של 600 שעות עבודה במערכות ציבוריות והדרכה מקצועית של תרפיסט ותיק. לאחר מכן יעבור ממעמד מתמחה למעמד מן המניין ויותר לו לפתוח קליניקה פרטית. (לפרטים נוספים ניתן לעיין באתר של האיגוד המקצועי לתרפיסטים בהבעה ויצרה – י.ה.ת).

בבואכם לבחור מטפל אל תתביישו לדרוש ולדעת היכן למד ומה הכשרתו וניסיונו המקצועי. שכן יש אנשי טיפול ללא הכשרה מספקת המציגים עצמם כבעלי מקצוע, זוהי זכותכם וחובתכם לבדוק זאת.