מטפלת באומנות

מטפלת - התבוננות בעבודתו של המטופל באומנות

בשלב ההתבוננות המטפל יתבונן בפרמטרים הבאים:

* שפת הגוף של המטופל : כיצד נכנס לחדר, כיצד ניגש לדף הריק,עוצמת התנועתיות בזמן עבודתו, האם גופו נינוח או עצבני, נוקשה או רך, עייף או ערני,פסיבי או אקטיבי- יוזם או מבקש הנחיה, כמות המלל....

* מוטוריקה משתנה או יציבה, הפעלת כוח (לחיצה חזקה ,בינונית או חלשה, רפויה)  * תנועתיות (מעגלית, גלית, חדה, קווית.... ).   * קשר עין - עם המטפל ,עם היצירה, קשר מילולי עם המטפל, קשר ישיר או עקיף (דרך היצירה)   תגובותיו לסביבה ולמטפל (רתיעה, קבלה, צורך בשיתוף או הסבר, הסתה....), התנהגות פיזית  יחסית להתנהגות מילולית, התנהגות אופיינת תואמת סיטואציה או משתנה בלתי צפויה.....

 * בחירת החומרים: איזה חומרים, כמות,דרך סידור הפלטה, דרך ערבוב החומרים, מגוון... * זמן שהותו של המטופל בכל שלב : כמה זמן נמצא במשחק קדם אומנות, בעבודה, בתצפית או בדיאלוג   המילולי....                   


תהליך היצירה:



* היכן התחיל ,איך התפתחה היצירה,כמה צבע לוקח על המכחול , באיזה עוצמה פיזית עובד  האם כיסה חלקים שהיו בהתחלה ואינם נראים בתוצר הסופי , כיצד סיים (כשסיים או לפני תום העבודה, בפתאומיות, לאט, בגלל תום הזמן...) האם יש חזרה לאותה עבודה במפגש שלאחר מכן.   



* יחסו לצורה וצבע- האם לצבע הגדרה צורנית או לא, האם הצורה קדמה לצבע או הצבע לצורה (כלומר: האם הרגש קדם לקוגניציה או ההפך).        

 * מרחק מהיצירה ( שומר מרחק, קרוב פיזית, השענות , התמזגות) * סגנון אישי-נטייה לתיאור המציאות או למופשט, האם יש הפסקות תוך כדי העבודה  ומאיזו סיבה(חוסר שקט, הסחות דעת, חשיבה, התבוננות ממרחק...),האם יש כיווניות ליצירה ,  ....                                       * הסגנון של התוצר:  הסגנון(מציאותי, נטורליסטי, סטריאוטיפי, קונקרטי, אימפרסיוניסטי, קוביסטי,, האנשה, הנפשה, קריקטורה,סוראליסטי, מופשט....)האם יש סגנון אחד או ריבוי סגנונות.  * תוכן הנושא ויחסו לנושא,    -יחסו לתוצר (סיפוק , אדישות, היקשרות...) הפירוש שלו( נטייה לפרש את עבודתו, נטייה לפרש עובדות של אחרים, הססנות, פירוש חיובי או שלילי....). רצון לשמר את יצירתו, נטייה להרס התוצר, הסתרתו   או הצגתו לראווה, נטייה להגישו למטפל שישמו, כמתנה....    

      * יחסו לחדר(למיכל הטיפולי)- שמירה על ציוד לעומת  הרס, אבחנה בשינויים בחדר או בציוד או אי הבחנה.  נטייה לסדר , לנקות או להשאיר אי סדר, בלגן , עזובה... ביצירה תלת מימדית   נתבונן גם  בגובה ,דרך הבניה (הוספה או גריעה, הרכבה,גילוף, ניסור....). דרגת העיבוד והגימור, יציבות  העבודה, שיווי המשקל (נראה מאוזן, נוטה לכיוון מסוים, נוטה ליפול...),מסיביות וכובד העבודה, קומפוזיציה, ציר מרכזי , פיזור אלמנטים או ריכוזם/ צפיפותם, אינטגרציה או חוסר אינטגרציה של חלקי היצירה, , יחס לחלל, צבעוניות , סגנון (קונקרטי –מופשט...).   דרך בה המטופל מציב  ומציג את עבודתו  כשסיים ,ניקיון השטח שסביב היצירה.   (חזות וסיאנו ,2008)

אלמנטים המעידים על עבודה רגשית מול אלמנטים המעידים על עבודה קוגניטיבית:
לפי הגישה הפנומנולוגית יש להסתכל , להבין ולדבר דרך שפת האומנות, על המטפל לדעת מתי המטופל מצייר באופן יותר שכלי ומתי הוא מצייר מתוך הרגש. בעבודה רגשית יש יותר עבודה עם צבע, כתמיות, קומפוזיציות אלכסוניות , הקצנת יחסי אור וצל, דיסהרמוניה, דינאמיות, צבעוניות ללא הגדרת צורה,ספונטאניות,צורות  פתוחות (שיכולה להיות להם המשך מעבר לדף)...    בעבודה קוגניטיבית יש יותר קוויות, קומפוזיציה מאוזנת, פיזור של אור וצל, המוניה, סטטיות, צבעוניות תחומה , מתוכנן, צורות הנדסיות , הציור תחום (תחושה של גבולות שלא יעברו מעבר לדף).  כמובן שבכל ציור יכולים להיות גם אלמנטים קוגניטיביים וגם אלמנטים רגשיים , השאלה שהמטפל ישאל את עצמו היא-מה יותר דומיננטי אצל מטופל זה. מטרה נוספת  בגישה הפנומנולוגית (מעבר להתבוננות בדרכי היצירה של המטופל ) היא שימוש בחומרי האומנות וטכניקות עבודה באומנות לשם התערבות טיפולית. לשם כך חשוב שהמטפל יתנסה בעצמו במגוון חומרי היצירה ויהיה מודע לחוויה התחושתית ורגשית שהם יוצרים, יהיה בעל רפרטואר של הכרות עם טכניקות שונות. על המטפל להיות מודע לסוג החומר או הטכניקה שהוא מציע למטופל  ומה יכולות להיות  ההשלכות שלהם עליו, מבחינת הגישה הפנומנולוגית הצעת חומר מסוים למטופל היא כמו ההתערבות המילולית של הפסיכולוג (שיקוף, אינטרפטציה...).

חומרי עבודה ומשמעותם: המטפל הפנומנולוגי מיחס חשיבות רבה לסוג בחירת החומרים , לכל חומר תחושה, חוויה ומשמעות שונה, להלן כמה דוגמאות:      
עיפרון הוא חומר קשה , אפשר מאוד לדייק עימו, למחוק ולתקן ,העיפרון מיצג יותר עבודה מהצד הקוגניטיבי, הוא דורש קורדינציה, מוטוריקה עדינה, ארגון ,מאפשר דיוק ושליטה, מיומנות ,לרוב מזכיר את בית הספר והלמידה. העבודה בעיפרון  דורשת  רמת תפיסה צורנית ויכולת לסמל דברים ,יכולת לספר סיפור דמיוני או מציאותי בעזרת ייצוגים גרפים. (ברור שאפשר להשתמש בו בצורה רגשית וכתמית אך לרוב ישתמשו בו לתיאור צורות וסמלים, )העבודה עם עיפרון מאפיינת מאוד את גיל החביון.     



צבעי מים או גואש הם חומרים רכים, נזילים,פחות נשלטים , קל ליצור מהם שטחים, אפשר ליצור גוונים שונים , הם מעודדים ביטוי רגשי, מורדים הגנות ונותנים מרחב נפשי ורגשי.    



חימר הוא חומר רך, ניתן לעיצוב בקלות, חושני,מלכלך, מזכיר בוץ ששיחקנו עימו בילדות, יכול להזכיר צואה ומוביל למקומות ראשוניים ורגרסיבים.  חשוב לשים לב האם זו רגרסיה בשרות האגו או רגרסיה מפרקת ולאפשר עבודה עמו בהתאם לצרכי המטופל בזמן מסוים.                                                                    יש מטופלים הנרתעים מהחימר  בגלל סיבות שונות: רגישות תחושתית , קושי להתלכלך או פחד מהתפרקות. יש להיות קשובים מאוד ולאפשר למטופל את מה שנכון לו.     
עץ הינו חומר קשה,יציב, לא ניתן לשינוי בקלות מקורו מהטבע אך הוא עבר עיבוד כל שהוא, ניתן לנסורו, לבנות ממנו, לדפוק בו מסמרים, הוא מאפשר ונטילציה וסובלימציה לתוקפנות אך גם תחושה של חוזק , מסגרת , יציבות וגבריות.